איך גידלתי קורא: הרגלים אחרי בית ספר שבעצם נתקעו
פעם חשבתי שקריאה היא משהו שהילדים שלי פשוט קולטים, איך שהם תפסו ללכת או להתווכח על העוגייה האחרונה. זה לא. קריאה היא הרגל, וכמו כל הרגל בבית שלנו, הוא נתקע רק ברגע שהפסקתי לייחל לו והתחלתי לבנות אותו.
אנחנו חיים בעולם שבו הדרך של ההתנגדות הקטנה ביותר עבור ילד עייף היא מלבן זוהר. אני לא כאן כדי לעשות דמוניזציה למסכים; יש לנו הרבה מהם. אבל שמתי לב שאם השארתי את הקריאה למקרה, המקרה תמיד אבוד לטאבלט. אז התלבטתי לגבי השעות שבין הפעמון של בית הספר לארוחת הערב, כי החלון הזה אחרי הלימודים התברר כמקום שבו ההרגל נוצר או מת בשקט.
התחל עם מה שהם כבר אוהבים
הפתיחה הגדולה ביותר עבורנו הייתה הוויתור על ספרים "טובים" ורודפים אחרי ספרים שהילד שלי כבר היה אובססיבי אליהם. עבור הבן שלי, הכל עבר דרך גיבורי על. הוא לא רצה ספר תמונות עדין על רגשות; הוא רצה לדעת אם ספיידרמן יכול לנצח את הבחור הרע. אז קניתי את הקומיקס. האם הם היו ספרות? לא. האם הוא ישב בשקט וקרא אותם, מכסה לכריכה, השמיע את המילים? בְּהֶחלֵט.
ברגע שילד מגלה שספרים מכילים את הדבר שהוא כבר חולם עליו בהקיץ, זכית בחלק הקשה ביותר. בחרו סדרה שקשורה לדמות שהם אוהבים, והמומנטום נושא אותם. ערימה של ספרי ילדים בנוי סביב עולם אהוב אחד מנצח מדף של כותרים "חשובים" שהם לעולם לא יפתחו. תן לעניין, לא לרעיון הכשרון שלך, להוביל את מאות הדפים הראשונים.
בנה פינה שהם רוצים לשבת בה
מיומנות כמו קריאה לא ניתנת ללימוד בנפרד, ובהחלט לא ניתן להעביר אותה למיקור חוץ כולה לכיתה פעמיים בשבוע. הסביבה הביתית עושה את רוב העבודה השקטה. הפכנו פינה נשכחת בסלון לפינת קריאה, וזה שינה את התדירות שבה הילדים נסחפו לעבר ספרים בעצמם.
זה לא לקח הרבה. מקום רך לשבת, אור טוב מחמם מנורת קריאה לילדים, ומדף נמוך שבו הם יכלו להגיע ולראות את הכריכות. כאשר ספרים מאוחסנים בשדרה על מדף גבוה, הם בלתי נראים. כשהם עם הפנים החוצה בגובה הילד, הם נבחרים. קטן מדף ספרים לילדים שילד יכול לדפדף כמו שספרייה קטנטנה עושה יותר לקריאה מכל הרצאה ממני.
תן לשיעורי הקריאה לאחר בית הספר לעשות את החלק המובנה
יש באמת תכניות קריאה טובות אחרי בית הספר, ואני אסיר תודה על שלנו. כיתה מובנית עושה דברים שאני מגושם בהם: תרגיל דיקציה, התרת ניבים וביטויים, מלמד את המכניקה של השמעת מילה מסובכת. עבור הילדים הצעירים יותר, הכיתות הטובות ביותר נשענות על כיף, עם דמויות מונפשות, סיפורים מאוירים, שירים מטופשים וחרוזים שגורמים לשפה להרגיש כמו משחק ולא עבודה.
אבל מה שלמדתי הוא שהשיעור הוא תוספת, לא תחליף. המורה מטפל בטכניקה; אני מטפל בחשיפה היומיומית. התוכניות שעבדו התייחסו לקריאה כאל משהו משמח ללכוד את דמיונו החי של ילד, לא כעל דף עבודה לטחון. אם "שיעור קריאה" הוא באמת רק שיעורי בית בפיקוח, המשיכו לחפש.
הפוך את היומיום לספור
ההרגל חי בחזרות הקטנות והמשעממת. קראנו יחד לפני השינה גם בלילות שבהם הייתי מותש והתפתיתי לדלג על זה. שמרתי על א ספרי שמע לילדים נסיעה במכונית לנסיעות ארוכות, וזה נחשב יותר ממה שהטהרנים מודים, כי זה בונה אוצר מילים ואהבת סיפור גם כשאף אחד לא מחזיק דף.
נשענתי גם על האינטרנט, שהוא משאב עשיר להפליא של משחקי קריאה חינמיים שמושכים ילדים קטנים לעבר האומנות היפה של פענוח מילים מבלי שזה ירגיש כמו בית ספר. ונתתי להם לראות אותי קורא. ילדים סופגים את מה שהם צופים בנו עושים הרבה יותר ממה שאנחנו אומרים להם לעשות. הורה שקבור בטלפון מלמד דבר אחד; הורה עם ספר אמיתי מלמד אחר.
המשחק הארוך
קריאה מומלצת כאשר הילד צעיר יחסית, אבל "צעיר" אין פירושו "מוקדם ואינטנסיבי". זה אומר סבלני, לחץ נמוך ועקבי לאורך שנים. עשיתי הרבה טעויות, בעיקר כשדחפתי חזק מדי או שפטתי את הבחירות שלהם. פריצות הדרך תמיד הגיעו כשעקבתי אחרי הסקרנות שלהם במקום להילחם בה.
אם אתה בוהה בשעות שאחרי בית הספר תוהה איך להרחיק ילד מהמסך ולהיכנס לספר, העצה הכנה שלי היא זו: תפסיק לנסות להפוך את הקריאה למרשימה, ותתחיל לעשות אותה קלה ושלהם. מלאי א פינת קריאת ספרים הם אוהבים, מעבירים להם סיפורים על דברים שהם כבר אוהבים, ונותנים להרגל לבנות את עצמו אחר צהריים רגיל בכל פעם. טוב יומן קריאה לילדים לעקוב אחר מה שהם מסיימים מוסיף קצת גאווה לערימה. שלי קוראים עכשיו, ואף אחד מהם לא הגיע לשם כי עשיתי את זה מטלה.
מוכנים לחנות? השווה מנורת קריאה לילדים ברחבי חנויות → 📚 או לגלוש מדריכי זוגיות והיכרויות במוצרים דיגיטליים →
