ללמד ילדים איסוף מטבעות בצורה שבאמת נדבקת
צפיתי בהרבה ניסיונות להתחיל ילדים באיסוף מטבעות הולכים באותה הדרך: התחלה נלהבת, רבעי לוחות מלאים למחצה, ואז התיקיה נשכחת בסופו של דבר מתחת למיטה. הבעיה היא לא שילדים לא אוהבים מטבעות - אלא שההקדמה בדרך כלל פסיבית מדי. הנה גישה פעילה יותר.
התחל בציד, לא במתנה
לתת לילד תיקיית מטבעות ולהגיד "אספו את אלה" לא יוצר אספן. לגרום להם להפשיל שרוולים ולחפש מטבעות. התחל על ידי מעבר בצנצנת ההחלפה ביחד - ממש לעבור דרכו, מטבע אחר מטבע, לדבר על מה יש על הפנים ומאיזה שנה זה. תהליך הגילוי הזה, שבו אגורה משנת 1967 פשוט שונה מזו המודרנית ואתה יכול להרגיש אותו לפני שאתה מבין למה, הוא מה שמעסיק את הילדים.
רובע המדינה עובדים טוב במיוחד מכיוון שיש 50 מהם, הם עדכניים מספיק כדי למצוא אותם עדיין במחזור, והעיצובים למעשה משתנים בצורה מעניינת. א לוח מפות רבע המדינה מאפשר לילדים למקם פיזית כל ממצא במצבו, מה שהופך את הגיאוגרפיה לקונקרטית. כשילד מוצא רובע בהוואי ואז מחפש את הוואי על כדור הארץ, המטבע עשה משהו שגיליון עבודה של ספר לימוד לא עושה.
התאימו את רמת הפירוט לגיל
ילד בן שבע לא צריך להבין את סולם הציונים של שלדון. מה שילד בן שבע צריך להבין זה "המטבע הזה שחוק וזה חדש יותר, מה לדעתך שווה יותר?" מושג הדירוג מגיע באופן טבעי מהתבוננות זו - אתה לא צריך להציג את הטרמינולוגיה עד שהילד יבקש זאת.
מה מעסיק ילדים צעירים יותר: מטבעות שגיאה. הרעיון שמכונה עשתה טעות ויצרה מטבע יחיד במינו שנמלט למחזור הוא באמת מרתק לילדים בצורה שמטבע תאריכים נפוץ שנפגע היטב אינו. אם אתה מוצא קובייה כפולה או פגיעה מחוץ למרכז במחזור, זה המטבע להתרגש ממנו - לא בגלל הערך הכספי אלא בגלל שהסיפור מעניין מטבעו. בסיסי זכוכית מגדלת מטבעות מאפשר לילדים לבחון מטבעות מקרוב ולמצוא פרטים שהם לא יכולים לראות בעיניים חשופות, מה שהופך מטבע לפאזל.
תן להם לקבל החלטות אמיתיות
אוספים שמרגישים כפויים לא מחזיקים מעמד. אוספים שילדים מחזיקים - כולל הטעויות - עושים. אם ילד רוצה לאסוף מטבעות ממדינות שבהן ביקר או ממדינות שעליהן בעלי חיים, זה נושא איסוף חוקי גם אם הוא לא נומיסמטי באופן שיטתי. המטרה בילדות היא לא לבנות אוסף רציני; זה לבנות הרגל של התבוננות זהירה וקשר עם ההיסטוריה הפיזית.
תן להם תקציב קטן לבזבז בחנות מטבעות ואז תן להם לבזבז אותו. סוחר מטבעות שעובד עם ילדים יכול להיות טרנספורמטיבי - רוב האספנים הרציניים זוכרים את החנות הראשונה אליה הם נכנסו. שקית מטבעות עולם עולה כמה דולרים ומעניקה לילד שעות של מיון ומחקר. א ערכת איסוף מטבעות למתחילים עם זכוכית מגדלת ותיקיה נותן להם כלים אמיתיים ולא גרסאות צעצוע.
חבר מטבעות למה שכבר אכפת להם
ילד שאוהב היסטוריה: הצג את דולר הכסף של מורגן ואת הסיפור של כלכלת הגבול האמריקאית. ילד שאוהב חיות: מטבעות עולם עם עיצובים של חיות בר, או הנצחה בארה"ב עם ציפורים או ביזונים. ילד שמתעניין בחלל: חצי דולר להנצחה של אפולו 11 משנת 2019 הוא בעל עיצוב כיפה שלא דומה לשום מטבע אמריקאי אחר. חיבור המטבעות לתחומי העניין הקיימים יוצר סיבה להמשיך ללמוד שהיא מהותית ולא שהוטלה על ידי ההורים.
גם זווית קופת החזירים עובדת - לא כאוסף עצמו, אלא כדרך להדגים שמטבעות מצטברים לערך אמיתי. כאשר ילד מרוקן קופת חזירים וסופר 27 דולר במטבע, ואתה יכול להצביע על א תיקיית איסוף מטבעות כאשר חמישה מהמטבעות האלה שווה לשמור בצד כי הם משהו מיוחד, אוריינות כסף ונמיסמטיקה קורים בו זמנית.
על מה הייתי מדלגת
הייתי מדלג על רכישת ערכות מטבעות המשווקות במיוחד כ"פריטי אספנות לילדים" - אלה נוטים להיות מוצרים ברישיון רשמי עם מחירים מנופחים ועניין נומיסמטי מועט. סדרת ה-American Mint's America the Beautiful quarters המופצת מנצחת כל מוצר ממותג בזכות איסוף בפועל. הייתי גם מדלגת על ניקוי מטבעות כפעילות עם ילדים. זה מרגיש כמו דבר פרודוקטיבי לעשות ביחד, אבל זה הורס ערך ומלמד את הלקח הלא נכון לגבי המשמעות של שימור.
השורה התחתונה: ילדים שהופכים לאספנים עושים זאת כי מבוגר גילה התלהבות אמיתית לצידם - לא כי קיבלו מוצר והצביעו עליו. הזמן שאתה משקיע בהסתכלות על שינויים יחד הוא ההשקעה בפועל.
מוכנים לחנות? השווה איסוף ותחביבים ברחבי חנויות →
