עשרה מזונות-על שבעצם עזרו לי לבנות שרירים
המילה "מזון על" נזרקת בצורה כל כך רופפת שהיא כמעט חסרת משמעות. אבל כשהתחלתי לשים לב למה אני באמת אוכלת במהלך מאמץ של שישה חודשים להרכבת הגוף מחדש, רשימה קצרה של מזונות בלטה כשימושית באמת - לא בגלל שהם היו קסמים, אלא בגלל שהם היו צפופים, ממלאים וקלים לבנייה סביבם. זו אינה עצה רפואית; זה רק מה שעבד בשבילי.
עוגני החלבון חזרתי אליהם כל שבוע
ביצים שלמות הפכו למקור החלבון הזול והאמין ביותר שלי. התעלמתי מלחיצת הידיים של הכולסטרול במשך זמן רב, וברגע שקראתי מחקר כלשהו במקום כותרות בהלה, הפסקתי לדאוג. שתי ביצים בארוחת הבוקר נתנו לי התחלה יציבה עם החלבון היומי שלי מבלי לעלות לי הרבה. סלמון בר היה גרסת השדרוג - בסביבות 20 גרם חלבון למנה של 100 גרם, בתוספת אומגה 3 שנראה היה שעזר עם כאבים לאחר אימון. השתמשתי כמוסות שמן דגים מסוג אומגה 3 בימים שלא אכלתי דגים, וזה כיסה את הזווית האנטי דלקתית מבלי שאצטרך לאכול סלמון כל לילה.
הקינואה החליפה עבורי את האורז הלבן לאחר ששמתי לב לכמה זמן היא השאירה אותי שבעה. תכולת החלבון והסיבים באמת גבוהה יותר מאורז רגיל, והוא נטול גלוטן באופן טבעי, מה שהיה חשוב לאדם אחד שאימנתי איתו. זה לא אוכל מלהיב, אבל הוא אמין - ואמינות היא רוב הקרב.
השומנים והתוספות שמילאו את החסר
אגוזים מעורבים היו החטיף שהפסקתי להרגיש אשמה לגביו. כן, הם עתירי קלוריות, אבל גיליתי שקומץ קטן באמצע אחר הצהריים מנע ממני לפשוט על כל זבל שהיה בקרבת מקום. שמרתי חבילת חטיפי אגוזים מעורבים מנות נמדדות - בערך כף יד - כי קל להגזים. אבקת זרעי פשתן היה עוד אחד שהתחלתי לטחון ליוגורט ושיבולת שועל. הסיבים לבדם היו שווים את זה עבור עקביות מערכת העיכול, ופרופיל אומגה 3 מוצק למקור צמחי.
פירות יער נוספו בעיקר בגלל שהם קלים. אוכמניות קפואות זולות כל השנה, ועומס נוגדי החמצון הרגיש כמו תוספת סבירה ליום החלמה. תה ירוק החליף את הקפה השני שלי באותו היום - לא בגלל שהאמנתי לכל טענה של שריפת שומן הקשורה אליו, אלא בגלל שהקפאין העדין לא התגבר והרס אותי כמו שהקפה עשה אחר הצהריים. שמתי לב שאכלתי מעט פחות לאחר ההחלפה.
המשעממים שבעצם הופיעו הכי הרבה
מים. אני יודע. אבל ההבדל בין שתיית שתי כוסות ביום לבין נגיחה בשמונה היה ניתן למדידה - לא רק בביצועים בחדר הכושר אלא בכמה שהרגשתי רעב. כשנשאתי א בקבוק מים מבודד בכל מקום שתיתי יותר בלי לחשוב על זה. עגבניות הגיעו כמעט לכל ארוחה שבישלתי בבית. הם זולים, צדדיים, ותכולת הליקופן נלמדת מספיק כדי שאני סומך עליה. הפסקתי להתייחס אליהם כאל קישוט והתחלתי להתייחס אליהם כאל מרכיב.
המציאות הכנה היא שאף אחד מהמאכלים הללו בנפרד לא עשה משהו דרמטי. מה שהם עשו זה לדחוק אפשרויות גרועות יותר. כשהצלחת שלי נבנתה סביב ביצים, קינואה, סלמון וירקות, לא היה הרבה מקום לדברים המעובדים שניפחו בשקט את הקלוריות שלי לפני כן.
על מה הייתי מדלגת
מוצרי אסאי בצורה קמעונאית - האבקות והמיצים המוכנים מראש - הם לרוב שיווק יקר. פירות היער הטריים או הקפואים בסדר, אבל הגרסאות הארוזות במחיר פרימיום נוספו עלו בלי להוסיף שום דבר שלא הצלחתי להשיג מאוכמניות קפואות רגילות או כמוסות תוסף נוגדי חמצון. ניסיתי גם הרבה חטיפי חלבון מיוחדים שהבטיחו את כל היתרונות של אוכל אמיתי בצורה נוחה. רובם טעמו כמו גיר ממותק וגרמו לבעיות עיכול יותר מאשר חלבון מזון מלא.
השורה התחתונה: בניית רשימת מכולת סביב קומץ מזונות צפופים ואמיתיים - ביצים, דגים, אגוזים, עלים ירוקים, פירות יער, דגנים מלאים - עובדת בגלל עקביות, לא בגלל שכל פריט אחד הוא קסום. שום דבר ברשימה הזו לא דורש חנות מיוחדת או תקציב גדול. זה החלק שבעצם הופך אותו לבר קיימא.
מוכנים לחנות? השווה כושר ברחבי חנויות → 📚 או לגלוש תוכניות ותוכניות כושר במוצרים דיגיטליים →
