מדוע Google+ התקלקל ומה זה מלמד על פלטפורמות חברתיות
ביליתי זמן אמת ב-Google+ כאשר זה הושק, כי כל משווק אמר שזה הולך להיות הרוצח של פייסבוק והיו לו השלכות קידום אתרים רציניות. אף אחד מהדברים לא התברר כנכון. הפלטפורמה נסגרה ב-2019. אבל ההרהור מדוע היא נכשלה - ומדוע המשכתי להשתמש בה הרבה אחרי שברור שהיא לא עבדה - לימד אותי משהו שימושי על איך פלטפורמות חברתיות באמת חיות או מתות.
לגוגל+ היו יתרונות שהיו צריכים להכריע
תחשוב על מה שגוגל נכנסה לזה: בסיס של מיליארד משתמשים של Gmail לגייס ממנו, אינטגרציה עמוקה עם YouTube וחיפוש Google, סימון מחברים מקורי שקשר תוכן לזהות היוצר (מעולה לקידום אתרים), Hangouts כפיצ'ר וידאו צ'אט שנים לפני ש-Zoom היה רלוונטי, והמשאבים הטכניים והפיננסיים המלאים של אחת החברות הכי יקרות בעולם.
ועדיין חברים של אף אחד לא היו על זה. זה כל הסיפור, בתמצית. פלטפורמה חברתית שווה להיות בה רק אם האנשים שאליהם אתה רוצה להגיע נמצאים שם. גוגל יכלה לעשות את זה מצוין מבחינה טכנית, אבל לא הצליחה לייצר את אפקט הרשת שפייסבוק וטוויטר כבר בנו. כל תכונה שנראתה כמו יתרון על הנייר נתקלה באותה בעיה: זה היה כלי נהדר שהקהל של אף אחד לא השתמש בו.
תכונות הפלטפורמה אינן מחליפות את הקהילה
אני זוכר שקראתי עצות נלהבות לגבי תכונת המעגלים של Google+ - היכולת לסווג את אנשי הקשר שלך ולשלוט במה שכל קבוצה ראתה. זה באמת היה מודל פרטיות טוב יותר מזה של פייסבוק. לא היה חשוב. Google Hangouts מאפשר לך לבצע שיחות וידאו קבוצתיות בחינם שנים לפני שזה הפך למיינסטרים. לא היה חשוב. סימון המחברים היה רב עוצמה עבור יוצרי תוכן שרצו שגוגל תחבר את התוכן שלהם לזהותם. לא משנה - גוגל הרגה את זה בכל מקרה.
הלקח שלקחתי מזה: כשאתה בוחר פלטפורמה להשקיע בה עבור העסק שלך, השאלה הרלוונטית היא לא "אילו תכונות יש לו?" השאלה היא "האם הלקוחות הפוטנציאליים שלי באמת כאן והאם הם פעילים?" תכונות עוזרות ברגע שיש לך קהל. הם לא יוצרים אחד.
מה שעידן Google+ הצליח לגבי תוכן
למרות שהפלטפורמה עצמה נכשלה, חלק מהפרקטיקות שהיא קידמה היו באמת טובות והחזיקו מעמד. טענה למחבר של התוכן שלך - כתיבה עקבית בזהות מוכרת על פני פלטפורמות - בונה סמכות שמשתלמת לאורך שנים. הפרקטיקה של כתיבת פוסטים מהותיים באורך בינוני (לא באורך ציוץ, לא באורך של בלוג, אלא משהו באמצע) הפכה למעשה למרכיב עיקרי בלינקדאין, שם היא מתפקדת היטב.
העצה לכתוב בעקביות ולקשר את העבודה שלך לזהות אחת ברחבי האינטרנט הייתה נכונה גם אם הרכב היה שגוי. א מערכת ניהול תוכן שמאפשרת לך לפרסם ולהחזיק את העבודה שלך ישירות, במקום להסתמך לחלוטין על כל פלטפורמה בודדת, היא עדיין הגישה הכי עמידה. פלטפורמות נכשלות. סופר ששמר על קול וגוף עבודה עקבי בין הערוצים שומר על הקהל שלו ללא קשר.
הימור בכבדות על פלטפורמה בודדת הוא תמיד מסוכן
לעסקים וליוצרים שבנו את כל האסטרטגיה שלהם סביב מחברים ב-Google+ הייתה שנת 2014 קשה כשגוגל ביטלה אותה. אותו סיפור התרחש ב-Vine, ב-MySpace, ב-Clubhouse, ב-Periscope. פלטפורמה שנראית דומיננטית ברגע אחד יכולה להתכווץ בצורה חדה תוך כמה שנים. כעת אני מתייחס לכל פלטפורמה בודדת כאל קלט אחד באסטרטגיה גדולה יותר, לעולם לא לכל האסטרטגיה.
התשתית שכדאי לבנות: רשימת הדוא"ל שלך (ללא פלטפורמה), האתר שלך או תיק מותג אישי, וספריית תוכן עקבית שבבעלותך בפועל. פלטפורמות חברתיות הן ערוצי הפצה עבור הליבה הזו. אם אחד נסגר, התוכן והקהל שלך נשארים.
על מה הייתי מדלגת
השקעה רבה בפלטפורמה חדשה לפני שהיא הפגינה צמיחה מתמשכת לאורך שנתיים לפחות. אימוץ מוקדם נראה חכם בדיעבד כאשר פלטפורמות מצליחות - אבל רובן לא, ואנרגיית אימוץ מוקדם המושקעת בפלטפורמה כושלת היא עלות הזדמנות אמיתית. איחר מעט ולא מוקדם מאוד.
הקריאה הכנה בגוגל+: זה היה מוצר בנוי היטב שנכשל מהסיבה הבסיסית ביותר שמוצר חברתי יכול להיכשל. זה לא היה המקום שבו האנשים היו. כל אסטרטגיית שיווק שנבנתה עליה התאדה. כדאי לזכור את זה בפעם הבאה שפלטפורמה חדשה טוענת שהיא עומדת לשנות הכל.
מוכנים לחנות? השווה עסקים מקוונים ברחבי חנויות → 📚 או לגלוש קורסים ותוכנות במוצרים דיגיטליים →
